אחד הקולות הקשים ביותר שעולים אחרי גירושים הוא הקול הפנימי שמאשים. אם רק הייתי. אם הייתי שם בזמן. אם לא הייתי אומר את זה. הקול הזה לא פוסק, הוא חוזר בלילה, הוא מחפש ראיות לכך שזה היה באשמתך. סלחנות עצמית היא היכולת להוריד את הווליום של הקול הזה. לא לסלק אותו לחלוטין, אלא להפסיק לתת לו לנהל את החיים שלך. במאמר הזה ננסה לעזור.

הקול המאשים הוא לא האמת

הראשון והחשוב: הקול שמאשים אותך הוא לא האמת האובייקטיבית. הוא חלק מהמוח שמתאמץ להבין מה קרה, ולפעמים הוא מבולבל. כשהמוח לא מצליח לעבד אירוע גדול, הוא מנסה למצוא אשם. הוא מעדיף שהאשמה תהיה בפנים מאשר בחוץ, כי בפנים יש לו לפחות שליטה.

בפועל, רוב הגירושים הם תוצאה של עשרות גורמים. הוא תרם, אתה תרמת, החיים תרמו, הילדים תרמו (לא באשמתם, פשוט קיומם), הזמן תרם. אם תפיל את כל המשקל על שניים שלושה צעדים שלך, זה לא הגיוני סטטיסטית. אבל הקול לא מתעניין בסטטיסטיקה.

תרגיל ראשון, ההפרדה בין אחריות לאשמה

יש הבדל גדול בין אחריות לאשמה. אחריות אומרת חלק שלי בתוצאה. אשמה אומרת שאני בן אדם רע. אחריות בריאה. אשמה לא.

תרגיל פשוט: קח דף ועט. בצד אחד תכתוב כל דבר שעשית או לא עשית שתרם לסיום הקשר. בצד השני תכתוב למה עשית כך באותו רגע. רוב הסיכויים שכל פעולה שלך נבעה ממקום של פחד, חוסר ידע, עייפות, או תקווה. אתה תראה שלא היית רוע. היית בן אדם בנסיבות מורכבות.

אחריות אומרת אני אעשה אחרת בפעם הבאה. אשמה אומרת אני לא ראוי לפעם הבאה. הראשונה מקדמת אותך, השנייה משתקת.

תרגיל שני, מה היית אומר לחבר טוב

תאר לעצמך שחבר טוב מספר לך בדיוק את הסיפור שאתה מספר לעצמך. הוא אומר לך שהוא לא מתפקד, שזה היה באשמתו, שהוא הרס את הילדים שלו, שאף אחד לא יאהב אותו שוב. מה היית אומר לו?

אתה לא היית אומר לו שהוא צודק. היית אומר לו שהוא קשה מדי על עצמו. היית אומר לו שהוא עשה כמיטב יכולתו בנסיבות בלתי אפשריות. היית אומר לו שאת הילדים הוא דווקא הציל מבית שלא היה בריא להישאר בו. עכשיו, נסה לדבר אליך עצמך באותם המילים.

הקושי האמיתי, ההכרה שהיו לך גבולות

חלק מהקושי בסלחנות עצמית הוא שאתה מסרב להכיר בזה שהיו לך גבולות. אם רק היית חכם יותר. אם רק הייתי סבלני יותר. אבל היה לך כמה חוכמה שיש לך, וכמה סבלנות שהייתה לך באותו רגע. אנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים, עם המשאבים שיש לנו באותה תקופה.

אם בגיל 30 לא ידעת לתקשר רגשות, זה לא בגלל שלא רצית. זה כי לא לימדו אותך. אם הייתה לך חרדה שהפכה אותך למסתגר, זה לא בחירה מודעת. ברגע שאתה מקבל את הגבולות שלך מהעבר, אתה יכול להתחיל לעבוד עליהם בעתיד.

תרגיל שלישי, מה למדתי

במקום לחזור על מה הייתי יכול אחרת, תפנה את הקול לשאלה מה למדתי. למדתי שאני זקוק לתקשורת ישירה. למדתי שאני לא יכול להתעלם מבעיות בתקווה שייעלמו. למדתי שכספים בקשר זוגי הם נושא רגיש שצריך לדבר עליו מוקדם. כל לקח כזה הוא מתנה.

הקשר הקודם לא היה בזבוז. הוא היה בית ספר. אם תהיה כן עם עצמך, תוכל לקחת את הלקחים האלה לקשר הבא, ולהיות שם שותף יותר טוב. זה לא מבטל את הכאב, אבל הוא נותן לו משמעות.

סלחנות לא קורית ביום אחד

סלחנות עצמית היא לא רגע. היא תהליך. אתה תסלח לעצמך, ואז יהיה לילה שבו תאשים שוב. אתה תבכה, ואז תצליח לחייך. זה הקצב הטבעי של ריפוי. אל תהיה מאוכזב מעצמך כשהקול חוזר, פשוט תזכור שכבר התחלת לדבר אליו אחרת.

טיפול עוזר מאוד בנושא הזה. מטפל טוב יעזור לך לזהות את הקול, להבין מאיפה הוא מגיע, ולפתח דרכים להגיב לו. אם אחרי כמה חודשים אתה עדיין באותו מקום, אל תתבייש לפנות לעזרה. זאת לא חולשה, זאת חכמה.

בסוף, סלחנות עצמית היא המתנה הכי גדולה שאתה יכול לתת לעצמך, ובעצם גם לילדים שלך ולמי שיהיה אחר כך. כשאתה סולח לעצמך, אתה משחרר אנרגיה ענקית שהייתה תפוסה. האנרגיה הזאת תזרום לחיים החדשים שלך.