כשהוא רוצה עוד ילד ואת לא. דיאלוג בריא
את בני 38, יש לך 2 ילדים מקשר קודם. הוא בני 47, יש לו 3. הוא רוצה עוד אחד משותף. את לא. השיחה הזאת כבר קיימת חודשים, ולא נסגרה. הינה איך מנהלים את הדיון בלי שזה יהפוך לסיבה לפרידה.
schedule 7 דקות קריאה
הוא רוצה ילד נוסף. את לא. השיחה הזאת אצלכם כבר 6 חודשים, וזה לא נפתר. כל פעם שעולה הנושא, מתח. כל פעם שאת רואה תינוק ברחוב, מתחילה החקירה. ילד הוא לא משהו לפשרה. או שיש או שאין.
זה לא רק שיקול רומנטי. זה החלטה שתשפיע על שניכם 25 שנה הבאות. הינה איך מנהלים את הדיאלוג בלי שמישהו ישבר.
השאלה שלא נשאלת מספיק, למה
לפני שאתם יכולים לעבד את הסכסוך, חייבים להבין למה כל אחד מכם מרגיש מה שהוא מרגיש. זה לא תמיד מה שאתם חושבים.
סיבות אפשריות, ולא תמיד מודעות:
- "לקבע את הקשר". ילד משותף עושה הקשר "אמיתי" לעיניו.
- "להוכיח שהאישה שלי הקודמת לא הייתה היחידה". ילד עם אישה אחרת זה הוכחה אישית.
- "להוכיח לעצמי שאני עדיין יכול". בני 47, הוא רוצה לוודא שהוא עדיין מסוגל.
- "כי באמת אני רוצה את החוויה עם בני זוגך." הסיבה האידיאלית, אהבה לעבור את החוויה הזו עם המישהי הספציפית.
- "כי הילדים שלי הולכים לבגרות והבית מתרוקן." פחד מקן ריק.
- "כי כבר עברתי את שלב הילדים הקטנים." את לא רוצה לחזור 10 שנים אחורה.
- "כי הילדים שלי בני 14 ו16, לא רוצים אח." שיקול לגיטימי.
- "כי הקריירה שלי דורשת ממני זמן." אישה בני 38 בשיא הקריירה לא תמיד מוכנה לחזור לחופשת לידה.
- "כי הגיל שלי, אני מודאגת." סיכון רפואי, סיכון לתינוק.
- "כי אני לא מרגישה בטוחה בקשר עוד." שיקול שצריך להעלות בכנות.
חשוב לעבד את הסיבות העמוקות, לא רק את הצהרות "אני רוצה" או "אני לא רוצה". פסיכולוג זוגי יכול לעזור לחפור.
שלוש האפשרויות לפנינו
לאחר עבודת ההבנה, יש 3 דרכים אפשריות:
| פתרון | איך הוא נראה | למי זה מתאים |
|---|---|---|
| הוא מוותר | אין ילד משותף, הוא משלים | אם הצורך שלו פחות עז מההתנגדות שלך |
| היא מוותרת | יש ילד משותף, היא משלימה | סיכון. אישה שמוותרת לא מאומללת אבל לא מאושרת |
| פרידה | הקשר נגמר | אם זה ערך יסודי לאחד מכם |
| פתרון יצירתי | פלוני, אומנה זמנית, אימוץ קטין | זוגות יצירתיים שמוכנים לחפש |
למה פשרה לא עובדת
"בואו נחכה שנתיים ואז נחליט". זה לא פתרון, זה דחייה. הצד שרוצה ילד נמצא בסטרס בכל יום, הצד שלא רוצה נמצא בלחץ. שנתיים מאוחר יותר, אותה שיחה. במקום זה, החלטה אחת, גם אם קשה.
"אולי בעוד שלוש שנים תרצי". זה לחץ סמוי. אישה בת 38 שלא רוצה ילד עכשיו, לא תרצה גם בני 41. הציפייה הזו הופכת את הקשר ל"בהמתנה".
איך אומרים "לא" באופן בריא
אם החלטת שאת לא רוצה ילד, יש דרך להגיד את זה שלא תהרוס את הקשר:
זה כן, אינו אגרסיבי, ומאפשר לו לבחור מתוך מקום של חופש.
אם הקשר בכל זאת מסתיים
זה כואב, אבל לפעמים זה הצעד הנכון. ילד הוא ערך יסודי בחיים. אם אחד רוצה ואחד לא, ובאמת אין דרך, זה לא בעיה של הקשר, זה הבדל יסודי. סיום בכבוד, "אני אוהב אותך אבל אנחנו לא רוצים את אותם הדברים. אני לא רוצה לכפות על שנינו חיים שלא לרוצה". פרידה כזאת מאפשרת לכל אחד לחיות את החיים שהוא רוצה.
החלטה על ילד היא לא פשרה, היא הסכמה
בלופ עוזר לך למצוא בני זוג שמדברות על דברים יסודיים מההתחלה. שאלות על ילדים נוספים יכולות להיות חלק מהסינון, לא הפתעה אחרי שנה.
התחל בבלופשאלות נפוצות
▸הוא אמר שאם לא נביא ילד הוא יעזוב. האם זה איום?
זה לא איום, זו אמירה של ערכים. אם הוא לא יכול לחיות בלי ילד, זו אמת חשובה שצריכה לעלות. אבל אסור להחליט מתוך פחד עזיבה.
▸אנחנו ביחד 4 שנים, ועדיין מתווכחים על זה. רגיל?
לא בריא. אחרי שנתיים, צריכה להיות החלטה. אם זה ממשיך, יש דחייה של החלטה אמיתית. פסיכולוג זוגי חובה.
▸אני רוצה ילד אבל לא יכולה רפואית. הוא רוצה ביולוגי. מה לעשות?
דיון על אופציות חלופיות. תרומת ביציות, אומנה, אימוץ. אם הוא רוצה דווקא ביולוגי, זה אילוץ של החיים, לא מחלוקת. פסיכולוג עזור.
▸הילדים שלי לא רוצים אח. האם זה שיקול?
שיקול לגיטימי, אבל לא וטו. דעת ילדים בני 13 פלוס נשמעת, אבל ההורים מחליטים. אם רוב המשפחה (כולל הילדים) מתנגד, זה דגל אדום על הרצון.
▸הוא הציע שאני אהיה בהריון אבל הוא יישא הכל. האם זה הוגן?
הריון הוא של האישה, לא רק של הזוג. גם אם הוא ייקח 100 אחוז על לאחר לידה, ההריון, הלידה, וההורמונים שלאחר זה אצלך. אם את לא רוצה את זה, זו זכותך.
מוכנים להתחיל את פרק ב'?
בלופ הוא אתר הכרויות לגרושים. סינון חכם לפי לוח השבתות עם הילדים. חינם לחלוטין.
התחל עכשיו