סוף שבוע במשפחה משולבת זה אתגר תפעולי. הילדים שלך, הילדים שלו, אולי גם חברים שמגיעים, ארבעה מבוגרים אם המשפחה הקודמת מעורבת בלוגיסטיקה, ובסך הכל המון אנרגיה דחוסה לתוך 48 שעות. אם לא מתכננים נכון, זה הופך לקרב הישרדות. אם כן מתכננים, זה יכול להיות זמן נפלא של חיבור משפחתי. במאמר הזה נסקור איך לעשות את זה.

הצעד הראשון, להחליט איזה סוג סוף שבוע

לא כל סוף שבוע באותו פורמט. יש שלושה סוגים שעובדים, ובכל אחד יש את מקומו.

סוף שבוע משולב מלא. כל הילדים, כל המבוגרים, כולם ביחד מיום שישי בבוקר עד ערב שבת. זה הסוג האינטנסיבי, שמומלץ לעשות אחת לחודש או חודשיים.

סוף שבוע משולב חלקי. רק חצי מהזמן ביחד. ביום שישי כולם, ביום שבת כל הורה עם הילדים שלו לבד. זה מאפשר חיבור משפחתי בלי הצפה.

סוף שבוע נפרד. כל אחד עם הילדים שלו, וזמן זוגי בערב כשהילדים ישנים. זה מומלץ ברוב הזמן, במיוחד בתחילת הקשר.

אל תכריח את הילדים לסוף שבוע משולב מלא בכל פעם. זה מתיש לכולם.

תכנון מראש

הסוד הוא תכנון. אל תגיע לסוף שבוע בלי תוכנית, בלי תפריט, בלי פעילויות. בלגן יוצר חיכוכים. סדר יוצר רוגע.

תוכנית טובה כוללת:

• זמני ארוחות מסוכמים. ארוחת שישי בערב מארוחה בשבע, ארוחת בוקר שבת בעשר, צהריים בשתיים.
• פעילות אחת מובילה ביום. טיול בוקר, ביקור משפחה, סרט. לא לדחוס שלוש פעילויות לאותו יום.
• זמן פנוי בין הפעילויות. ילדים, גם משולבים וגם רגילים, צריכים זמן לעצמם בחדר, לרגע של עצמאות.
• שיתוף הילדים בתכנון. תשאל אותם מה הם רוצים. אם נער בן 14 רוצה לראות סרט מסוים, תכלול אותו.

חוקי הבית

במשפחה משולבת, החוקים צריכים להיות ברורים. בבית של אבא יש כללים אחת, בבית של אמא יש כללים אחרת. בבית המשולב כשנפגשים, איזה כללים תקפים?

הפתרון הטוב: לסכם מראש כל הבני בית עם בן הזוג. לדוגמה, "בבית הזה אנחנו מכינים עצמנו ארוחות, מנקים אחרי, ועד עשר בלילה כולם בחדרים". כללים פשוטים, ברורים, וזהים לכל הילדים. זה מונע את התחושה שילד אחד נהנה מהקלות שאחר לא נהנה.

חשוב שכל הורה יאכוף את הכללים על ילדיו. אבא לא מתעמת עם ילדי אמא, ואמא לא מתעמתת עם ילדי אבא. כל אחד שומר על שלו, וההורה הביולוגי מטפל במשמעת.

החדר, שטח אישי

בכל סוף שבוע משולב, חיוני שלכל ילד יהיה מקום משלו. אפילו אם הילדים מתחלקים בחדר, צריכה להיות לכל אחד מיטה משלו, ארון משלו, פינה משלו. זה מאפשר לו להרגיש שיש לו מקום בבית, גם אם הוא לא הבית הרגיל שלו.

אם הילד מתעקש לבלות זמן רב בחדר, אל תדאג. זה לא דחיה. זה צרכי טעינה. ילדים, במיוחד מתבגרים, צריכים זמן לבד כדי להתאזן.

הסכנה היא לא הילד שמתבודד בחדר. הסכנה היא הילד שלא מצליח להתבודד, שמרגיש בלחץ כל סוף שבוע, ושמתחנן לחזור לבית הביולוגי. אם זה המצב, צריך להחליש את האינטנסיביות.

זמן זוגי

בתוך כל הסוף שבוע המשפחתי, חיוני לשמור על רגע זוגי. שני המבוגרים צריכים זמן ביניהם, גם אם זה רבע שעה בבוקר עם הקפה, או חצי שעה בלילה אחרי שהילדים ישנים. בלי הזמן הזה, הקשר הזוגי נשחק במהירות תחת לחץ של פעילויות הורות.

אל תרגישו אשמים על הזמן הזה. הוא לא רק לכם, הוא גם לילדים. ילדים צריכים לראות זוגיות בריאה כדי ללמוד מה זה בעצם.

הוצאות, מי משלם על מה

נושא רגיש שצריך לסגור מראש. ארוחה במסעדה, פעילות בילוי, מתנה לילד. מי משלם?

אופציה אחת: כל אחד משלם על הילדים שלו. אם אתה לוקח את כולם לסרט, אבל זה כולל גם הילדים שלך וגם של בן הזוג, כל אחד משלם על שלו.

אופציה שנייה: השוויון. אם הילדים אצל אחד יותר זמן, אז ההוצאות גם מוטות לכיוון הזה. תעשו חשבון פעם בחודש.

אופציה שלישית: קופה משותפת. שני המבוגרים מפקידים סכום קבוע בחודש למשפחה המשולבת, וממנה משלמים על כל פעילות משותפת. זה השיטה היעילה כשהזוגיות יציבה.

אקס, כן או לא

שאלה שמטרידה הרבה. האם בסוף שבוע משולב, האקס יכול להגיע לאסוף את הילדים? האם הוא או היא נכנסים לבית?

הכלל המומלץ: אקסים נשארים בחוץ. הם אוספים את הילדים בכניסה, או בחנייה. הם לא נכנסים לבית של הקשר החדש. זה מכבד את הזוגיות, ומונע מצבים מביכים.

חריגה: ילד קטן שצריך עזרה, או נסיבות חירום. אבל זה החריג, לא הכלל.

הסיכום, לא לצפות לפרפקציה

סוף שבוע במשפחה משולבת לא יהיה מושלם. יהיו רגעים של חיכוך, ילד שמתפרץ, מבוגר עייף. זה לא כישלון, זה משפחה. אם בסוף הסוף שבוע כולם הגיעו ביחד למשהו טוב, ויש זיכרון אחד או שניים יפים, זאת הצלחה.

תהיה גמיש. אם תוכנית לא עובדת, תזרוק אותה. אם הילדים עייפים, תקצר. אם בן הזוג קשה לו, תיתן לו רגע. בסוף, הצלחה במשפחה משולבת היא לא היעדר בעיות, זה היכולת לעבור אותן ביחד.