הזוגיות הקודמת שלך הייתה מערכת. ידעת מה היא אוהבת, היא ידעה מה אתה אוהב, הקצב היה ידוע, המקומות היו ידועים. הגוף שלך זוכר את החזרה הזאת — ועכשיו פתאום היא נעלמה.

בן זוג חדש = שפה חדשה. אתה לא יודע מה היא אוהבת. היא לא יודעת מה אתה אוהב. צריך לדבר. צריך לנסות. צריך לטעות. זה דומה ל"פעם ראשונה" של אדם בן 18 — חוץ מזה שאתה עכשיו בן 42 ויודע יותר על עצמך.

לא תיראה כמו ב־25. גם בת הזוג שלך לא. שניכם יודעים את זה. אז למה אתם מתעקשים להעמיד פנים שאתם לא יודעים?

הגוף בגיל 40+ עבר חיים. לידות, גידול ילדים, שינה של 4 שעות, סטרס, אולי חולי. זה לא מינוס. זאת היסטוריה. בן זוג חדש שלא יכול לעבור את ה"מבט הראשון" — הוא לא בן הזוג שלך לפרק ב'.

"מתי הזמן הנכון לקיים יחסים אחרי הגירושים?" — שאלה לא נכונה. אין תשובה. יש סימנים שאתה כבר מוכן:

• אתה לא מתחיל את היום בכעס על הגרושה.
• שמחה אצלה לא משפילה אותך.
• אתה מבדיל בין "רוצה אינטימיות עם מישהי חדשה" ל"רוצה לרגוע מהבדידות".
• בן הזוג החדש מעניין אותך מעבר לסקס — אתה רוצה לדעת מי היא, לא רק איך היא במיטה.

אם 3 מתוך 4 האמירות מתאימות — אתה מוכן. אם פחות — לא. וזה בסדר. אין דחיפות.

היא לא חייבת להיות מבוכית. היא חייבת להיות מוקדמת מספיק שאף אחד לא יופתע. הזמן: לפני האינטימיות הראשונה, לא במהלכה.

נושאים לכסות:

• בריאות מינית — מתי הייתה בדיקה אחרונה. אם בכלל. הצעה הדדית להתעדכן.
• אמצעי מניעה — מי דואג, איך, האם יש העדפות.
• גבולות — מה כן, מה לא, מה צריך להמתין לזמן אחר. לא חייבים להיכנס לפרטים. די ב"יש דברים שאני מעדיפה לחשוף בהדרגה".
• ילדים בבית — איפה זה קורה? מתי? איך מתאמים?

השיחה הזאת לוקחת 10 דקות. היא חוסכת חודש של אי־הבנות.

זה הקושי הספציפי לפרק ב' — האינטימיות לא יכולה להיות ספונטנית. צריך תכנון, צריך ארגון, צריך הזדמנויות.

לא לתת לסיטואציה לחנוק את הקשר. "אין לי איפה" / "אין לי מתי" — זה תירוץ. תמיד יש איפה (חדר במלון, אצל בני זוג, סוף שבוע אצל ההורים שלך). תמיד יש מתי (4 שעות בצהריים בעבודה אחד מכם בחופש).

בנישואים — לא דיברת על זה הרבה. עכשיו זה חוזר על הסדר היום. תקנים מהירים:

• בדיקת מחלות מין — קופת חולים, חינם, אנונימי. אחת לשנה אם יש בני זוג חדשים, ואחרי כל בן זוג חדש.
• אמצעי מניעה — קונדום בכל פעם, לפחות עד שבדיקות הדדיות מאשרות שאין סיכון. אחר כך אפשר אחרת.
• תפקוד מיני — שינויים אחרי 40 הם נורמליים (אצל גברים ונשים). אם משהו דאג — רופא משפחה או יועץ מיני. זה לא בושה. זה רפואה.
• אצל נשים — שינויים בגיל הבלות, יבשות, רגישות — כולם פתירים. גינקולוג ייתן פתרונות תוך פגישה אחת.
• אצל גברים — בעיות זקפה הן השכיחות ביותר אחרי 45. תרופות יעילות זמינות. אורולוג, לא אינטרנט.

נושא שאף אחד לא מדבר עליו אחרי גירושים. גוף שלא מצא עונג עצמי במשך שנים — מתחיל לאבד את הקשר עם עצמו.

חזרה לעונג עצמי בפרק ב' היא:

• הכרה מחדש של הגוף — מה משתנה אצלך אחרי 40, מה עובד, מה לא.
• בטוח רגשי — אתה לא תלוי בבן זוג להרגיש בעונג.
• הכנה לקשר חדש — מי שמכיר את הגוף שלו, מסביר לבן זוג חדש מה הוא רוצה.

זה לא נושא לפרסום ברבים, אבל גם לא נושא לבושה פנימית. זה חלק מהבריאות הפסיכולוגית של אדם בוגר.

• אם הסקס מרגיש כמו "תרופה" לבדידות ולא כביטוי של חיבור — זה לא הזמן.
• אם בן הזוג לוחץ על אינטימיות לפני שאתה מוכן — דגל אדום על הקשר עצמו, לא על הסקס.
• אם אתה מרגיש "בוגד" באקס כשאתה עם מישהי חדשה — אתה עוד לא סגור על הגירושים. תאט.
• אם השוואות לאקס עולות בזמן הסקס — תכנים את האזעקה. זה אומר שהראש שלך עוד לא בעצמו לחלוטין.
• אם בן הזוג מבקש דברים שלא מרגישים נכון — סלידה זה אינדיקציה. מותר לסרב, מותר לעצור באמצע.

סקס הוא רק נקודה אחת. אינטימיות אמיתית בפרק ב' היא משהו אחר — זה הרגעים בבוקר, זה הצחוק במכונית, זה לפגוש אחד את השני בלי איפור ובלי לדעת מה לאמר.

הסקס הראשון הוא לא הסוף, גם לא ההתחלה. הוא שלב אחד מתוך תהליך. אם אחריו אתה מרגיש קרוב יותר — זה הנתיב הנכון. אם אחריו אתה מרגיש מנותק יותר — זה אומר שהקשר לא היה בנקודה שהיה צריך להיות.

אינטימיות בפרק ב' היא לא שחזור של מה שהיה. היא יצירה של משהו חדש, עם אדם אחר, ובגרסה אחרת של עצמך. תן לזה את הזמן והכנות שזה דורש.