במשך עשרות שנים, ההלכה בישראל הייתה פשוטה ולא שוויונית: האב חב במזונות הילדים, ובמיוחד בצרכים ההכרחיים שלהם, כמעט ללא קשר להכנסות של האם. גם אם האם הרוויחה יותר, האב היה זה ששילם את עיקר המזונות.

זה נבע מהדין האישי (ההלכה היהודית) שחל על מזונות ילדים. אבל המציאות השתנתה, יותר אמהות עובדות, יותר משמורת משותפת, והפער בין הדין הישן למציאות נהיה בלתי נסבל. ואז הגיע פסק דין שטלטל את כל התחום.

בשנת 2017, בית המשפט העליון נתן פסק דין שמוכר כ"הלכת בע"מ 919", והוא שינה את כללי המשחק. בגדול: בגילאי 6 עד 15, ובמשמורת משותפת או קרובה לכך, שני ההורים נושאים במזונות לפי היחס בין ההכנסות שלהם ולפי חלוקת זמן השהות.

במילים פשוטות: אם אתה ואשתך לשעבר חולקים את הילדים פחות או יותר שווה בשווה, ושניכם מרוויחים דומה, ייתכן שאף אחד לא ישלם לשני מזונות משמעותיים בגילאים האלה, או שהתשלום יהיה קטן. זה שינוי דרמטי מהמצב הקודם שבו האב שילם הכל.

זה החלק שהכי מבלבל. החוק מתייחס אחרת לגילאים שונים:

אז אם יש לך ילד בן 4 וילד בן 9, החישוב לכל אחד מהם יהיה שונה. זאת אחת הסיבות שאי אפשר לתת מספר אחד "סטנדרטי", הכל תלוי בהרכב הספציפי של המשפחה שלך.

הרבה אנשים חושבים שמזונות זה רק "כסף לאוכל". בפועל, מזונות מכסים מגוון רחב:

• צרכים הכרחיים, מזון, ביגוד, הנעלה, צרכים בסיסיים יומיומיים.
• מדור, החלק של הילד בהוצאות הדיור (שכר דירה או משכנתא, ארנונה, חשמל). על זה בסעיף הבא.
• חינוך, גן, צהרון, חוגים, ציוד לבית הספר.
• בריאות, ביטוח משלים, טיפולים, רופאי שיניים.
• הוצאות חריגות, דברים גדולים שמתחלקים בנפרד. על זה בהמשך.

המדור הוא אחד הרכיבים הגדולים והכי פחות מובנים. זה החלק של הילד בעלות הדיור של ההורה שאצלו הוא גר. אם הילד גר עם האם, חלק מעלות הדיור שלה נחשב כצורך של הילד, ומתווסף למזונות.

אחוז המדור עולה עם מספר הילדים. ככל שיש יותר ילדים, האחוז מעלות הדיור שמיוחס להם גדל. זה רכיב משמעותי שיכול להוסיף מאות שקלים בחודש, ולכן חשוב להבין אותו ולא להתעלם ממנו בחישוב.

אחרי בע"מ 919, ההכנסה של שני ההורים רלוונטית, לא רק של האב. בית המשפט מסתכל על היחס בין ההכנסות, ומחלק את נטל המזונות בהתאם.

דוגמה פשוטה: אם האב מרוויח 20 אלף והאם 10 אלף, האב נושא בערך בשני שלישים מהצרכים והאם בשליש, בכפוף לחלוקת זמן השהות. אם המשמורת שוויונית וההכנסות דומות, הנטל מתאזן וייתכן שהתשלום בין ההורים קטן או אפסי בגילאי 6 עד 15.

זאת נקודה שמפתיעה הרבה אנשים, ולעיתים יוצרת מתח. ככל שהילדים נמצאים יותר זמן אצל ההורה המשלם, המזונות שהוא משלם קטנים, כי הוא ממילא מוציא עליהם כשהם אצלו.

זאת ההיגיון: אם הילדים אצל האב חצי מהזמן, הוא קונה להם אוכל, ביגוד ומחזיק להם חדר חצי מהזמן, אז אין הצדקה שישלם גם מזונות מלאים. לכן משמורת משותפת היא לא רק החלטה הורית, יש לה השפעה כלכלית ישירה. חשוב לדעת את זה, אבל גם לא לתת לשיקול הכספי להכריע החלטה על טובת הילד.

מעבר למזונות השוטפים, יש "הוצאות חריגות" שמתחלקות בין ההורים בנפרד, לרוב חצי חצי או לפי יחס ההכנסות:

• טיפולים רפואיים שאינם בסל הבריאות, אורתודונט, טיפול רגשי.
• חינוך חריג, שיעורים פרטיים, חוגים יקרים, בית ספר פרטי.
• אירועים, בר או בת מצווה, למשל.

חשוב לקבוע בהסכם הגירושין איך מתחלקות ההוצאות החריגות, אחרת כל הוצאה גדולה הופכת לוויכוח. הגדרה ברורה מראש חוסכת מלחמות בעתיד.

יש שתי דרכים עיקריות לקבוע את המזונות:

ברוב המקרים, הסכמה עדיפה. היא זולה יותר, מהירה יותר, ומשאירה את ההחלטה בידיים שלכם במקום בידי שופט שלא מכיר את המשפחה.

• להניח שהאב תמיד משלם הכל. זה כבר לא נכון אחרי בע"מ 919, במיוחד במשמורת משותפת.
• לשכוח את רכיב המדור. הוא משמעותי, ורבים מתעלמים ממנו ומגיעים למספר שגוי.
• לא לתעד הכנסות אמיתיות. חישוב מבוסס על הכנסות, אז הצגה לא מדויקת פוגעת בשני הצדדים.
• לקבוע סכום בלי הוצאות חריגות. בלי הגדרה, כל הוצאה גדולה הופכת לקרב.

האם האב תמיד משלם מזונות?

כבר לא אוטומטית. אחרי בע"מ 919, בגילאי 6 עד 15 ובמשמורת משותפת, שני ההורים נושאים במזונות לפי הכנסות וזמן שהות. בגילאי 0 עד 6 הצרכים ההכרחיים עדיין מוטלים בעיקר על האב.

משמורת משותפת באמת מורידה את המזונות?

כן. ככל שהילדים אצל ההורה המשלם יותר זמן, המזונות קטנים, כי הוא ממילא מוציא עליהם כשהם אצלו. אבל אסור לתת לשיקול הכספי להכריע החלטה על טובת הילד.

מה זה רכיב המדור במזונות?

זה החלק של הילד בעלות הדיור של ההורה שאצלו הוא גר (שכר דירה, ארנונה וכו'). הוא רכיב משמעותי שעולה עם מספר הילדים, ורבים מפספסים אותו בחישוב.

איך יודעים מראש כמה אשלם?

אי אפשר לתת מספר אחד, כי הכל תלוי בגילאי הילדים, חלוקת המשמורת, וההכנסות של שניכם. עורך דין משפחה יכול לתת טווח מבוסס על הנסיבות הספציפיות שלך.

בוא נראה את כל החלקים יחד, במקרה דמיוני להמחשה בלבד. נניח אבא ואמא שמרוויחים דומה, עם שני ילדים בגילאי שמונה ואחת עשרה, במשמורת משותפת של שבוע כן שבוע לא. מה קורה כאן?

הילדים בטווח הגיל של בע"מ 919, המשמורת משותפת, וההכנסות דומות. במצב כזה, התשלום בין ההורים עשוי להיות קטן יחסית, או אפילו אפסי על המזונות השוטפים, כי כל אחד מכלכל את הילדים כשהם אצלו, ושניהם תורמים לפי יחס דומה. מה שכן נשאר פתוח זה רכיב המדור והוצאות חריגות, שצריך להגדיר במפורש.

עכשיו נשנה פרמטר אחד: נניח שהאב מרוויח פי שניים מהאם, ושהילדים אצל האם רוב הזמן. פתאום התמונה מתהפכת, והאב צפוי לשאת בחלק משמעותי מהמזונות. זאת בדיוק הסיבה שאי אפשר לתת מספר אחד, כל פרמטר, גיל, משמורת, והכנסה, מזיז את התוצאה. הדוגמה הזאת רק ממחישה את המנגנון, לא את הסכום שלך.

מה ההבדל בין מזונות שוטפים להוצאות חריגות?

מזונות שוטפים הם התשלום החודשי הקבוע לצרכים היומיומיים והמדור. הוצאות חריגות הן דברים גדולים וחד פעמיים, כמו טיפול שיניים אורתודונטי או חוג יקר, שמתחלקים בנפרד, לרוב חצי חצי או לפי יחס ההכנסות. כדאי להגדיר אותן במפורש בהסכם.

אפשר לשנות את גובה המזונות בעתיד?

כן, אם חל שינוי נסיבות מהותי, כמו שינוי משמעותי בהכנסה, במשמורת, או בצרכי הילד. אפשר לפנות לעדכון בהסכמה, או לבית המשפט אם אין הסכמה. בית המשפט לא משנה סכום סתם, צריך הצדקה אמיתית.

המזונות כוללים גם חיסכון לילד?

מזונות נועדו לכסות את צרכי הילד השוטפים, לא בהכרח חיסכון. הורים שרוצים לחסוך לילד עושים זאת בנפרד, ולעיתים מעגנים את זה בהסכם. זה לא חלק אוטומטי מהמזונות, אז אם זה חשוב לך, כדאי לכלול את זה במפורש.

למה עורך דין לא יכול פשוט להגיד לי מספר מדויק בטלפון?

כי המספר תלוי בשילוב של גיל הילדים, חלוקת המשמורת המדויקת, וההכנסות של שני ההורים, כולל רכיב המדור והוצאות חריגות. בלי לראות את כל התמונה, כל מספר הוא ניחוש. עורך דין רציני ייתן טווח רק אחרי שהוא מבין את הנסיבות המלאות שלך, ולכן פגישת ייעוץ עדיפה על שיחת טלפון חפוזה.